ב"ל 3853-10-20

תקציר

התובע, מתקין ומשפץ דודי שמש עצמאי, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעת ידו כפגיעה בעבודה כתוצאה ממחלת מקצוע או לחילופין מיקרוטראומה. התובע טען כי עבודתו כללה עבודה פיזית מאומצת, הרמת משאות כבדים ושימוש בכלים ידניים וחשמליים, מה שהוביל לפגיעה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתנועות מונוטוניות מתמשכות או לעבודה ממושכת בכלים רוטטים הנדרשים כדי לסווג את מחלתו כמחלת מקצוע. בנוסף, התובע לא הוכיח תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה, שכן עדותו תיארה פעילויות מגוונות בתדרים בלתי רציפים. ההימנעות מהצגת כל העובדות והראיות הנוגעות לעבודתו פעלה עוד יותר נגד טענת התובע. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, וההחלטה הכירה בכך שמחלתו של התובע אינה פגיעה בעבודה. פסק הדין ניתן על סמך הוראות חוק הביטוח הלאומי ונטל ההוכחה הרובץ על כתפי התובע. החלטה זו מחזקת את ההבחנה בין דוקטרינות מחלת מקצוע לבין דוקטרינות מיקרוטראומה, תוך הדגשת התנאים המחמירים לתביעות מיקרוטראומה.