ת"פ 47486-01-13

תקציר

בפסק דין זה הורשעו שני הנאשמים במספר סעיפים של עבירות הקשורות לפלישה לבית וגניבה. האישום הראשון נגדם היה פריצה לדירה בכוונה לבצע גניבה, יחד עם שותף נוסף. הם הורשעו גם בכניסה לישראל שלא כדין ללא היתר, שיוחסה להם אישום נפרד. האישום השני עסק בכניסה לבית מגורים אחר בכוונה לבצע גניבה, שככל הנראה בוצעה לפני האישום הראשון. שני הנאשמים הודו בכל הסעיפים במסגרת עסקת טיעון, אך העונש לא נקבע. השופט החליט כי כל אחד משני האישומים מהווה אירוע נפרד, למרות סמיכות הזמן והקשר ביניהם. באישום הראשון של פריצה לדירה קבע השופט כי טווח הענישה ההולם הוא בין 12 ל-25 חודשי מאסר, בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבות ביצועה. האישום השני של כניסה לבית מגורים, שלא כלל כניסה כפויה, נשא עונש מקסימלי מופחת, והשופט קבע את טווח הענישה בין 8 ל-20 חודשי מאסר. השופט התחשב בהודאת הנאשמים באשמה, בנסיבות העבירות ובמצבם האישי, תוך איזון בין הצורך בהרתעה לבין מטרות שיקומיות. בסופו של דבר, נגזרו על כל אחד מהנאשמים 22 חודשי מאסר בגין שני האישומים, לצד מספר עונשי מאסר על תנאי. השופט ציין גם את זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.