ע"א 8825/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לתביעת פיצויים לפי חוק התכנון והבניה. פסק הדין, שמקורו במחלוקת על פרויקט מגורים המעוכב על ידי פרויקט סלילת כבישים, מורה לרשות ציבורית (המערערת) לשלם למשיבים 3-1 למעלה מחמישה עשר מיליון שקל. הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ולאחר מכן על ידי בית המשפט העליון, שדחה אף הוא בקשה לעיכוב ביצוע. בהגיעו להחלטה זו שקל בית המשפט העליון את שני התנאים הנדרשים כדי לסטות מהכלל לפיו ערעור אינו מעכב את פסק הדין נשוא הערעור. תנאים אלה הם סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות, שהוא יכולתו של המערער להשיב את המצב על כנו אם פסק הדין יבוצע וערעורו יתקבל מאוחר יותר. באשר לתנאי הראשון, בית המשפט מצא כי בעוד שחלקים מסוימים בערעור נראים תקפים, סיכויי ההצלחה אינם גבוהים דיים כדי להצדיק עיכוב ביצוע. גם התנאי השני, מאזן הנוחות, לא התקיים לדעת בית המשפט. המערערת טענה כי ביצוע פסק הדין יעכב או יעצור פרויקטים עירוניים חשובים ברמת גן, וכי כרשות ציבורית התשלום יבוא מהקופה הציבורית. עם זאת, בית המשפט לא השתכנע מטענות המערערת ומהראיות התומכות בדבר ההשפעה על פרויקטים עירוניים, מה גם שהמערערת לא הציגה נתונים מלאים על תקציבה השנתי. בית המשפט התחשב גם בטענת המשיבים כי הם יכולים לפרוע את החוב באמצעות חברה קשורה, מגדלי שקל, שהציעה ערבות בנקאית למחצית הסכום וערבות צד ג' למלוא הסכום. בסופו של דבר, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה, תוך שהוא מדגיש כי המערער לא הוכיח די הצורך כיצד ישרת את האינטרס הציבורי באמצעות עיכוב ביצוע. המערער חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.