ע"א 458/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לחלקת אדמה הרשומה על שם מדינת ישראל, בשטח של כ-100 דונם, אשר הבעלות עליה נתבעה על ידי המערערים ג'והרה מלחם מועדי ומוחמד יוסף סג'יר עבוד. הטענה התבססה על שתי טענות. ראשית, כי הקרקע נרשמה על שם המנוח על פי קושאן תורכי, ושנית, כי הייתה החזקה ועיבוד רצופים של הקרקע למשך תקופת ההתיישנות הסטטוטורית לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. גם פקודת הסדר זכויות במקרקעין, תשכ"ט-1969 היוותה בסיס לתביעה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערים, והוביל לערעור הנוכחי. בית המשפט העליון קבע כי על המערערים לספק הוכחות בלתי ניתנות להפרכה לטענותיהם. באשר לטענה הראשונה, קבע בית המשפט כי מאחר שהמערערים יכלו לזהות רק אחד מארבעת הגבולות המוזכרים בקושאן, ולא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי הקושאן התייחס לחלקה הנדונה, יש לדחות את הטענה המבוססת על רישום. זאת ועוד, הטענה השנייה בדבר החזקה ועיבוד בתקופה הסטטוטורית נכשלה משום שהמערערים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות להחזקה, ולא הוכח כי עיבוד הקרקע רציף. משכך, דחה בית המשפט את הערעור על כל היבטיו והורה למערערים לשלם למשיב סך של 3,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה.