ת"א 12295-03-14

תקציר

סכסוך משפטי ארוך זה נסוב סביב זכויות הבעלות במספר חלקות קרקע שירשו מאביהם המנוח של התובעת והנתבעת. ליבת המחלוקת סובבת סביב הסכם פשרה שהושג בין התובעת לבין אחיה (קודמו של הנתבע) בשנת 1985 בדבר העברת זכויות הבעלות בחלקות אלה. התובעת תבעה תחילה לבטל הסכם זה, בטענה שהוא בוצע בכפייה וללא גילוי נאות, וביקשה להשיב לה את זכויותיה בחלקות. טענה זו נדחתה, וגם ניסיונות מאוחרים יותר להתדיין באותו נושא לא צלחו. פסקי דין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון קבעו באופן עקבי כי טענותיה של התובעת בנוגע להסכם הפשרה כבר הוכרעו, והיא מנועה מלהעלותן שוב. עיקרון משפטי זה, המכונה res judicata או מניעת תביעה, מונע מתובע להגיש תביעה שנייה על בסיס אותה עילת תביעה שהוכרעה בתביעה הראשונה. הניסיון האחרון לערער על הסכם הפשרה, נשוא פסק דין זה, נדחה אף הוא בעילה של res judicata, והשופטת הורתה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. יש לציין כי זהו ההליך החמישי מסוגו שפותח על ידי התובעת, מה שמדגיש עוד יותר את חוסר רצונו של בית המשפט לאפשר התדיינות חוזרת באותו עניין.