ת"א 3353/07

תקציר

התובעת, שפינתה את הנתבעת ממקום עבודתה בשנת 2000, פנתה לבית המשפט בדרישה לתשלום של 636 ₪ בתוספת ריבית והוצאות משפט בגין הפינוי. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה, בטענה כי השיהוי המופרז בהגשת התביעה – שהוגשה שלושה ימים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות – מנע ממנה לקבל פיצויים ממעסיקיה. עוד טענה כי התנהלותה של התובעת הן לפני הגשת התביעה והן לאחריה לא הייתה ראויה, וכי יש לפצות אותה בגין ההוצאות שנגרמו לה במהלך ההליך. השופטת הסכימה עם טענות הנתבעת, וציינה כי התובעת לא שלחה כל דרישה לתשלום טרם הגשת התביעה, בניגוד לטענותיה, וכי השיהוי המופרז גרם לנתבעת נזק מהותי. יתר על כן, השופטת סברה כי התנהלותה של התובעת לאורך כל ההליך הייתה בלתי ראויה וחסרת תום לב, שכן היא התעלמה מדרישות השיפוט ושלחה דרישות אגרסיביות לתשלום ישירות לנתבע, בסכום העולה על כפל שווי התביעה. משכך, פסק השופט לטובת הנתבעת, דחה את התביעה והורה לתובעת לפצות את הנתבעת בגין הוצאותיה, בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.