ע"פ 2291/07

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה לגזור עונש מאסר על גבר שביצע מעשי אלימות חוזרים ונשנים כלפי אשתו במשך ארבע שנים וחצי, כמפורט בכתב אישום מתוקן שבו הודה המערער. מעשי האלימות כללו הכאת המתלוננת ההרה באגרופים ובבעיטות, וכן שימוש בחפצים שונים כדי להכותה. בית משפט קמא גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 8 חודשי מאסר בפועל, ויתרה על תנאי למשך שלוש שנים, וכן קנס בסך 5,000 ₪ שישולם למתלונן כחודשיים לאחר שחרורו. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא מבחינה פרוצדורלית בכך שלא דחה את מועד הדיון כדי לאפשר מילוי תסקיר שירות מבחן וכי לא שקל את נסיבותיו האישיות הקשות ואת ההליך הטיפולי שעבר עליו. בנוסף, טען המערער כי העונש מופרז, נוכח היעדר עברו הפלילי, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות וההליך הטיפולי בו נקט. בית המשפט העליון דחה את הטענות ואישר את גזר דינו של בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש את חומרת מעשיו של המערער, את הצורך במיגור תופעת האלימות במשפחה ואת האינטרס הציבורי בהטלת עונש מחמיר ומרתיע. בית המשפט הגיע למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא, שכלל מאסר בפועל, מצא את האיזון הנכון בין שיקולי הענישה הרלוונטיים ואף הומתן. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב להתייצב בבית המשפט המחוזי בחיפה כדי להתחיל לרצות את עונשו.