תפ"ח 52905-11-16

תקציר

השופט הרשיע את הנאשם ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין לאחר שמצא אותו אשם בדקירת אחותו למוות. מהראיות עולה כי לנאשם הייתה מערכת יחסים רעועה עם המתלוננת בשל חוסר שביעות רצונו מגירושיה ומאורח חייה העצמאי. הנאשם ניסה בהתמדה לשלוט ולשנות את אורח חייו של הקורבן, והרצח אירע במהלך ויכוח בנושא זה. השופט קבע כי הנאשם הוא התוקף היחיד, ודקר את הקורבן מספר רב של פעמים בסכין, דבר שגרם למותה. השופט בחן את יסודות הרצח בכוונה תחילה ומצא כי הנאשם החליט להרוג את הקורבן לאחר ששקל את התוצאות, הכין את עצמו וללא התגרות. יתר על כן, השופט שקל את השפעתו של תיקון 137 לחוק העונשין, אך הגיע למסקנה כי הוא אינו מהווה חוק מקל עבור הנאשם. השופטת בחנה גם את האפשרות להפחתת האחריות בשל מצבו הנפשי של הנתבע ונסיבותיו המיוחדות, אך לא מצאה ראיות התומכות בטענות אלה. בסופו של דבר הרשיע השופט את הנאשם ברצח בכוונה תחילה והורה לגזור עליו מאסר עולם.