ת"א 30646-11-22

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת המבקשים, ונעתר לבקשתם לצו מניעה זמני. צו מניעה זה מונע מהמשיבים להפר את ההסכם מיום 4.2.2021, ולבצע הודעת ביטול שנשלחה ביום 11.9.2022. ההחלטה התקבלה בהתחשב בחומר הראיות שהוצג בשלב זה, שהתמקד בקביעה האם יש להעניק סעד זמני. השופט הדגיש כי החלטה זו היא זמנית בלבד ולא תשפיע על פסק הדין הסופי. בבואו להכרעת דין זו שקל השופט את מאזן הנוחות, את סבירות תביעת המבקש ואת דחיפות הנסיבות. הם הגיעו למסקנה כי המבקש הציג ראיות מספיקות כדי להוכיח כי טענתו מעוררת שאלות כבדות משקל הדורשות דיון, וכי הבקשה לסעד זמני אינה קנטרנית. נקודת מחלוקת מרכזית הייתה פרשנות סעיף בהסכם בדבר הגשת בקשה לשינוי תב"ע. המשיבים טענו כי המבקשת הפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בלוח הזמנים. עם זאת, השופט מצא כי פרשנותו של המבקש סבירה יותר, בהתחשב בנוסח ההסכם ובהתנהלות הצדדים. השופטת דחתה גם את טענות המשיבים לביטול ההסכם וקבעה כי הן אינן מתיישבות עם הראיות שהוצגו. טענות אלה כללו טענות לזיוף, היעדר תעודת קבלן ואי קיום תנאי השעיה. השופטת ציינה כי חלק מהטענות הללו הועלו חודשים לאחר חתימת ההסכם, וכי המשיבים לא ניסו לנהל משא ומתן עם המבקש טרם ביטול ההסכם. בנוסף, קבע השופט כי בקשתו של המבקש לצו מניעה זמני כנגד מספר משיבים שלא השיבו לבקשה מוצדקת, והאריך את צו המניעה כך שיכלול גם צדדים אלה. המבקש נדרש להמציא התחייבות עצמית וערבות בסך 200,000 ₪ כתנאי לצו המניעה. עוד קבעה השופטת כי על כל צד לשאת בהוצאותיו, שנקבעו על סך 20 אלף שקל, שייפסקו בהתאם לתוצאת ההליך העיקרי.