ע"א 6063/05

תקציר

הפקודה מגדירה שעבוד צף כשעבוד על הנכסים והמפעלים השוטפים של החברה, שלחברה יש סמכות להגביל. בעוד שהמושג מוכר בדיני חברות, הוא אינו מוזכר בחוקים הנוגעים ליחידים. בית המשפט העליון קבע בעבר כי שעבודים מן היושר אינם מותרים ליחידים, שכן הם עלולים להטעות אחרים העוסקים בהם ולגרום לתקלות שונות. עם זאת, פסק דין זה נבחן מחדש בשל שינוי הנסיבות. החוק הישראלי מתיר עסקאות של נכסים עתידיים, ורוב המשפטנים תומכים ברעיון של שעבודים צפים ליחידים. ועדה שמינה משרד המשפטים הגיעה למסקנה כי אין לאפשר שעבודים צפים ליחידים בשל היעדר ביקוש וקשיים פוטנציאליים בפיקוח ובניצול. הכרה בשעבודים כאלה עלולה גם לעכב את יכולתו של אדם להתחיל מחדש לאחר הליכי פשיטת רגל. לעומת זאת, חופש החוזים, עיקרון משפטי בסיסי, תומך בתוקפם של שעבודים כאלה, במיוחד כאשר הם ספציפיים ואינם פוגעים בזכויותיהם של אחרים. קביעתו של בית משפט קמא כי אין להכיר בשעבודים צפים על נכסי יחידים מבוססת על מדיניות משפטית, אך המקרה הנוכחי, בהיותו פשוט יחסית, אינו מציב את אותם אתגרים. השופטים מסכימים כי העובדות הספציפיות של מקרה זה מאפשרות הכרה בשעבוד צף, אך יש להגביל אותו לנכסים עסקיים המצויים במקום עסקו של החייב. הם מדגישים כי בהחלטתם אין כדי להצביע על כך שהכרה כזו תינתן תמיד. עוד הם מציינים כי חקיקה תועיל להבהיר את המצב ולהבחין בין נכסים עסקיים לפרטיים. השופט מ' גל מציע לקבל את הערעור, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ומכיר בשעבוד הצף על רכושו של היחיד כתקף ובר ביצוע. המשיבים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט ולשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער.