ב"ל 21620-05-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגיש עובד נגד המוסד לביטוח לאומי, בבקשה להכרה בפגיעה בעבודה שנגרמה לו עקב נזק מצטבר לאורך זמן. תיאוריית המיקרוטראומה, שנקבעה בפסיקה, משמשת מסגרת נורמטיבית לטענה זו. על פי תיאוריה זו, אין ספור פציעות זעירות הקשורות לעבודה הגורמות לקלות????? נזקים, המצטברים לאורך זמן ובסופו של דבר גורמים לנזק ממשי הפוגע ביכולתו של העובד לעבוד, נחשבים כברי פיצוי. התובע במקרה זה ביצע תנועות חוזרות במסגרת עבודתו, ובפרט הפעיל תושבת בורג לפתיחה וסגירה של ברגים, בין שאר הכלים הרוטטים, לתקופה משמעותית. חוות הדעת של המומחה אישרה כי עבודה זו תרמה לנזקו של התובע. השופטים פסקו לטובת התובע, קיבלו את התביעה והורו לנתבע לכסות את שכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 7,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום. פסק הדין התווה את התנאים להוכחת פגיעה בעבודה באמצעות מיקרוטראומה, תוך הדגשת חשיבות חוות הדעת של המומחה בתחום זה. מקרה זה כלל בחינה מפורטת של עדות התובע וחוות דעת המומחה, שהובילה למסקנה כי הטענה מוצדקת. כתוצאה מכך, הנתבע היה אחראי לכיסוי העלויות שצוינו. עוד הדגישו השופטים כי לצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום. פסק דין זה משמש תזכורת לחשיבות ההכרה והמניעה של פגיעות תעסוקתיות שעלולות להצטבר לאורך זמן, והוא קובע הנחיות ברורות לעובדים ולמעסיקים לגבי הדרישות להוכחת טענות מסוג זה.