ת"א 27045-05-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לטענת הנתבעים לזכות שעבוד במשק חקלאי וההשלכות החוזיות והמשפטיות הנלוות לכך. תחילה בחן בית המשפט את סעיף 9(א) לחוק חוזי תרופות, המחייב השבה עם סיום החוזה, אך מצא אותו בלתי ישים מאחר והתובעים לא היו צד לחוזה של הנתבעים עם המוכר. הנתבעים טענו לזכות שעבוד לשמירת החזקה במשק, תוך שהם מצטטים דינים סטטוטוריים שונים כגון חוק השליחות, חוק הנאמנות וחוק האפוטרופוסים, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי אלה אינם חלים, שכן לא היו יחסי סוכן מוסמך, נאמן או אפוטרופוס. בנוסף, הסתמכותם של הנתבעים על דוקטרינת העקיבות, עיקרון משפטי מהדין האנגלו-אמריקאי שנועד למנוע עשיית עושר ולא במשפט, נדחתה מאחר שלא הייתה להם זכות קניינית בחווה. הם ציינו גם שיפורים שנעשו בחווה לפי חוק החוזים המתקשרים, שבית המשפט דחה בשל היעדר הסכם התקשרות עם התובעים. מאחר שהתובעים הם הבעלים הרשומים, והנתבעים אינם בעלי זכויות מוכרות בחוק, בקשתם לעכב את מסירת החווה נדחתה. זאת ועוד, בקשת הנתבעים לעכב את ההליכים עד לבירור תביעתם הנפרדת כנגד המוכר לא נענתה. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת התובעים לפינוי ונישול, העניק סעד מפוצל והורה לנתבעים לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.