ת"א 953/08

תקציר

השופט קובע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם לזכות הנאה במקרקעי הנתבעים, כנדרש בסעיף 94 לחוק המקרקעין. על פי הראיות שהוצגו, השימוש שעשו התובעים בכביש הגישה במקרקעי הנתבעים לא התפרש על פני 30 שנה רצופות, שכן הם החלו להתגורר בדירתם בסביבות אפריל 1979, והתביעה הוגשה בטרם חלפו 30 השנים הנדרשות. זאת ועוד, השימוש לא היה רציף, שכן התובעים שהו בחו"ל בין השנים 1983-1986, דבר שקטע את רצף השימוש. תקופת ההיעדרות, יחד עם התנגדותם המפורשת של חלק מהנתבעים לשימוש התובעים, מסיימת את תקופת השימוש הנדרשת. השופטת דוחה גם את טענתם החלופית של התובעים כי ניתנה להם רשות בלתי חוזרת להשתמש במקרקעין, שכן ההיתר שניתן היה ניתן לביטול ולא הביא לכך שהתובעים שינו את מצבם לרעה. לפיכך, התביעה נדחית, וצו המניעה הארעי שהוצא מבוטל. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 25,000 ₪, כולל מע"מ. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים וניתן ביום 19.8.2009.