ע"ז 47191-06-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בצוואתה של אישה שנפטרה בשנת 2019, ובשאלה האם יש לקיים את הצוואה מיום 5.7.2016 אם לאו. הצוואה מותירה את רוב רכושו של המנוח לתובעים, ולא דבר למי מהנתבעים. השאלה העיקרית היא האם למנוחה הייתה היכולת הנפשית לערוך צוואה זו, ולכן על בית המשפט לקבוע האם היא יכלה להבחין בטיבה של הצוואה או לא. ישנן עדויות רבות לכך שהמנוח סבל מירידה קוגניטיבית, בעיות זיכרון ודמנציה כבר בשנת 2012, ובשנת 2015 מונה אפוטרופוס לנכס בשל חששות אלה. הנתבעים טוענים כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. הם גם מטילים ספק בתהליך עריכת הצוואה, ומציינים כי האפוטרופוס לא אישר אותה, וכי התובעים היו מעורבים יתר על המידה בתהליך עריכת הצוואה. התובעים, לעומת זאת, טוענים כי המנוחה כשירה, ומספקים חוות דעת רפואית משנת 2016 לפיה היא כשירה לערוך צוואה. השופטת בוחנת בקפידה את טענות הצדדים וראיותיהם, ולבסוף מסכימה עם הנתבעים כי הצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה, וכי היא נעשתה כאשר היא נעדרת יכולת נפשית להבין את מהות הצוואה. השופט מציין כי בעוד שהמנוח יכול היה לדבר ולהביע דעות, אין זה סביר שאלו היו תוצר של מחשבה חופשית והבנה. השופט גם מותח ביקורת על התהליך שבו נערכה הצוואה, וקובע כי היה צריך לנקוט משנה זהירות, במיוחד בהתחשב בכך שלמנוח מונה אפוטרופוס. השופטת מדגישה את מעורבות היתר של התובעים, את חוסר מעורבותו של האפוטרופוס ואת העובדה שמצבו הנפשי של המנוח לא השתפר, בניגוד לטענות התובעים. לסיכום, השופט קובע כי אין להורות על קיום הצוואה מיום 5.7.2016, בשל חוסר כשירותו הנפשית של המנוח, והנסיבות המפוקפקות סביב יצירתה.