ע"א 4950/08

תקציר

פסק הדין בתיק זה עוסק במחלוקת על פירוק חברת ד"ר דב בירן אחזקות בע"מ (בירן), בעקבות מחלוקת מס עם פקיד השומה. בירן החזיק בעבר במניות חברת ברידג'ס פור איילנדס בע"מ, שנמכרו לחברת אטיוניטי, כאשר חלק מהתמורה הייתה מניות של אטיוניטי. התעוררה מחלוקת בנוגע לחבות המס של בירן בגין התמורה שהתקבלה במניות אטיוניטי. בעוד בירן ביקש לעכב את התשלום, בסופו של דבר שלח פקיד השומה מכתב התראה והגיש בקשה לפירוק החברה במקרה של אי תשלום. בירן ובעל המניות בחברה, דב בירן, ערערו על צו הפירוק, בטענה כי החוב שנוי במחלוקת וכי החברה אינה חדלת פירעון. עם זאת, בית המשפט מצא כי החוב אינו שנוי במחלוקת של ממש, שכן פרשנות הסכם שומת המס שהוצע על ידי בירן הייתה מלאכותית ולא נתמכת. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חדלות הפירעון של החברה נקבעה באופן מדויק על ידי בית המשפט המחוזי, בהתבסס על חבות המס הקיימת, שאין עליה עוררין. הכספים שהועברו לדב בירן לא נחשבו לנכס, שכן טענות החברה עצמה והתנהלותה סתרו טענה זו. בית המשפט דחה גם את טענתו של בירן בדבר הסכם פשרה וקבע כי המשא ומתן לא הניב הסכם מחייב. בסופו של דבר נדחה הערעור, ובירן חויב לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו סכסוכים אמיתיים על חוב מחייבים דחיית בקשות לפירוק, אך במקרה זה טענותיו של בירן חסרות שחר. החלטה זו התקבלה על-ידי השופט א' ריבלין, בהסכמת המשנה לנשיא, השופט א' ארבל והשופט א' רובינשטיין.