ע"פ 639/84

תקציר

בית המשפט העליון דחה דיון בערעור בשל הימנעותו החוזרת ונשנית של המערער מלהתייצב. לטענת בית המשפט, ניתן לראות בהיעדרותו של המערער רצון למשוך את ערעורו, ובכך להביא לביטולו ולקיום פסק הדין המקורי של בית משפט קמא. החלטה זו היא סופית ולא ניתן לחדשה, שכן היא נחשבת לפעולה משפטית. בית המשפט הדגיש כי עזיבת הארץ כדי להתחמק ממתן גזר דין, כמו במקרה זה, כמוה כזניחת הערעור ומעידה על חוסר כבוד למערכת המשפט. זכותו של המערער לערער מותנית בקיום הליכים משפטיים, שהמערער לא עמד בהם. השופט ברק אישר את משמעותה של זכות הערעור, אך גם הדגיש כי על המערערים להיות מוכנים להתמודד עם תוצאות ערעורם. במקרה דנן, מצבו הנפשי והחרטה של המערער נחשבו כבלתי רלוונטיים, שכן תוצאות מעשיו דיברו אחרת. דחיית בקשת הערעור התבססה על היעדרותו המכוונת של המערער וניסיון להימלט, דבר המצביע על חוסר נכונות להתמודד עם ההשלכות המשפטיות של מעשיו.