ת"א 725/01

תקציר

התובעת, מס' 1, הינה חברה הנשלטת על ידי התובע מס' 2, עדה, ואשתו, התובעת מס' 3, הדסה. החברה התכוונה להקים פרויקט בנייה למגורים ולמסחר, אך הסתבכה עם מימון בנק לאומי הנתבע שהוביל לכישלון הפרויקט. המימון של הבנק החל כאשר הלווה לחברה 400 אלף דולר לתשלום מס שבח על הקרקע שבה אמור היה הפרויקט לקום. ההלוואה הובטחה על ידי משכון דירתם של עדה והדסה. שנה לאחר מכן, הבנק הסכים לספק מימון נוסף של 600,000 דולר לבנייה, ששוחרר בהדרגה עם התקדמות הבנייה. החברה טענה כי הבנק התחייב לממן את כל השלב הראשון של הפרויקט, אך הבנק טען כי הסכים למימון חלקי בלבד של עד 600 אלף דולר. עוד טענה החברה כי הבנק הפר את ההסכם בכך שלא איפשר לה למכור יחידות חנות במהלך הבנייה לצורך גיוס כספים נוספים, דבר שהבנק הכחיש. בית המשפט מצא כי הבנק לא הסכים לממן את כל השלב הראשון של הפרויקט. הבנק התחייב לספק מימון בסך 600 אלף דולר בלבד, והחברה קיבלה זאת ללא מחאה. בית המשפט דחה גם את טענת החברה כי הבנק מחויב לאפשר מכירת יחידות חנות. עם זאת, בית המשפט מצא את הבנק רשלני בטיפול בפרויקט, ויצר את הרושם שהוא יאפשר לחברה למכור את החנויות. אוזלת היד של הבנק בניהול הפרויקט וחוסר הבהירות במועדי פירעון ההלוואות תרמו לאי הבנה של החברה ולאמונה המוטעית שתוכל למכור את החנויות. למרות הרשלנות התורמת של החברה, בית המשפט קבע כי הנסיבות החריגות מצדיקות חלוקת אחריות. נקודת הזמן המתאימה לחלוקת ההתחייבות הייתה בפברואר 2000, אז סירב הבנק להצעת החברה למחוק את יתרת החוב של החברה בתמורה להזרמת כספים של משקיע צד שלישי לפרויקט. החברה תישא בהפסדים שנגרמו לה עד אז, ואילו הבנק יישא ביתרת החוב. בנוסף, הוטל על הבנק לפטור את עדה והדסה מערבותן האישית ולבטל את המשכנתא על דירתם. מאחר שהדירה כבר נמכרה, הורה בית המשפט לבנק לשלם לעדה ולהדסה 983,250 שקל כפיצוי כספי. כמו כן חויב הבנק להשיב לתובעים מחצית מאגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100 אלף שקל.