ע"א 766/85

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על קיום צוואתו של בנימין א.פ., שנפטר בשנת 1983, למרות ערעור של א.ח., אחייניתו של המנוח, שביקש לבטל את הצו. בית המשפט דחה את בקשתה, וקבע כי המנוח, שהיה כבן 90 בעת שחתם על הצוואה, היה בעל יכולת נפשית לעשות כן. לא הובאו ראיות רפואיות לכך שלא הייתה לו יכולת הבחנה להבין את טיב מעשיו, ובית המשפט הסתמך על עדותו המהימנה של עורך הדין שניסח את הצוואה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הצוואה נבעה מהשפעה בלתי הוגנת של המשיב, ד"ר ל. ש., הנהנה בצוואה, שטיפל במנוח. למרות שנוכחותה של המשיבה בבית האבות עוררה חשד, בית המשפט מצא כי היא לא התערבה בעריכת הצוואה. יתר על כן, מהראיות עולה כי טיפולו המסור של המשיב במנוח לא נבע מתאוות בצע טרם חתימת הצוואה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהגותו החמדנית של המשיב התרחשה לאחר חתימת הצוואה ולא פסלה את הצוואה. כל אחת מטענות המערער נדחתה, ופסק הדין נטה לטובת המשיב. עם זאת, בשל התנהלותה של המשיבה, בית המשפט לא פסק הוצאות לטובתה.