בר"מ 9016/11

תקציר

המבקש ביקש לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתביעת פיצויים לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. הבקשה נדחתה. השופט קבע כי בקשות למתן רשות ערעור בתביעות ירידת ערך הנדונות בפני שמאי מכריע צריכות להיות כפופות לקריטריון מחמיר ומגביל, והן נענות בדרך כלל רק כאשר הן מעלות סוגיות בעלות השלכות רחבות או כאשר יש צורך לקבוע כלל משפטי בעל חשיבות עקרונית. השופט מצא כי הבקשה התייחסה לעובדות הספציפיות של המקרה וכבר נדונה שלוש פעמים. זאת ועוד, הטענות שהוצגו כוונו כנגד תוצאת החלת החוק במקרה ספציפי זה. השופט ציין כי אמנם היו קשיים מסוימים ביישום החוק על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, אך הם אינם מצדיקים מתן רשות ערעור, במיוחד בהתחשב בהיקפה המצומצם של התערבות שיפוטית בהחלטות של שמאי מכריע. בנוסף, הדגישה השופטת כי שיקולי חלוקת הנזק והאינטרס הציבורי הגלומים בתכנית תומכים בדעה כי הנזק היה סביר בנסיבות העניין. הבקשה נדחתה ללא הוצאות.