ע"א 2111/08

תקציר

המשיב, עורך דין במקצועו, שלח מכתב תלונה למבקר המדינה, לנציב תלונות הציבור במשטרת ישראל ולמשרד המשפטים, בטענה לשחיתות ושוחד במחלקת התביעות במשטרה. מהמכתב השתמע כי המערער היה מעורב במתן שוחד לפקיד במחלקה כדי להשיג מונופול על צילום חומר התיק. המערערת תבעה את המשיב בגין לשון הרע, אך בית משפט קמא דחה את התביעה, הגם שהורה למשיבה לשלם שיפוי חלקי בגין שכר טרחת עורך דינו של המערער. שני הצדדים ערערו על החלטת בית משפט קמא במספר סעיפים. המערער טען כי מכתבו של המשיב מהווה לשון הרע, והמשיב טען כי מדובר בתלונה מותרת. בית המשפט הסכים עם המערער כי המכתב גרם נזק ויכול היה להגדילו בכך שלא ניסחו אותו כחשד. עם זאת, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי פעולתו של המשיב נופלת תחת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, המגן על פרסום תלונה לרשות מוסמכת, וכי המשיב פעל בתום לב. עוד קבע בית המשפט כי חוסר ההגינות של המשיב וסירובו להתנצל מצדיקים את החלטת בית משפט קמא להורות לו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער, למרות זכייתו בתביעה. לפיכך נדחו הערעורים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.