ע"פ 3396/09

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בארבע עבירות הקשורות לייצור וסחר במטעני חבלה מאולתרים, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. הוא ערער על הרשעתו ועל גזר דינו לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים. עיקר טענותיו של המערער ביחס להרשעתו נגעו לממצאי העובדות ולמהימנותו של בית המשפט המחוזי, אשר שופטי בית המשפט העליון ציינו כי בדרך כלל אינם מתערבים בהם על ידי ערכאת הערעור. עם זאת, סתירות היורדות לשורשו של העניין או טעויות מהותיות ויסודיות בהערכת המהימנות עשויות להצדיק התערבות. בשאלה האם המערער הודח על ידי גורם העובד עבור הרשויות, מצא השופט כי הרצון לסחור במטעני חבלה היה קיים באופן עצמאי אצל המערער, שיזם קשר עם המקור. השופט פירט את הראיות התומכות בקביעה זו, לרבות התנהלותו והתבטאויותיו של המערער עצמו, והגיע למסקנה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הודח הייתה מוצדקת. באשר לטענת המערער כי הרשויות פעלו באופן פסול בכך שהעסיקו הן מקור והן סוכן לצורך התקשרות עמו, הדגישה השופטת כי לא נפל פסול בהתנהלות הרשויות, בהתחשב במידע המודיעיני שהתקבל ובעברו הפלילי של המערער. השימוש באמצעים אלה מוצדק לטובת הציבור, ובמקרה זה לא הופעל על המערער כל לחץ או פיתוי. בשאלה האם ידע המערער כי המטענים ישמשו לצרכים פליליים, הסכים השופט עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי עשה כן, תוך שהוא מצטט התבטאויות שונות של המערער. השאלה הנותרת, האם המטענים היוו "נשק" כמשמעותו בחוק, נענתה בחיוב על ידי בית המשפט המחוזי וגם על ידי השופט. השופט הסביר כי החוק אינו מחייב את הנשק לגרום תמיד למוות, וכי די בכך שלמטעני החבלה יש פוטנציאל לפגוע באדם. המומחים הסכימו כי המטענים עלולים לגרום לנזק חמור אם יופעלו בסמוך לגופה, והשופט קבע כי די בכך כדי לקבוע כי מדובר ב"כלי נשק". השופט דחה גם את טענות המערער בדבר ניהול המשפט הנוגעות לניסוי תכשיר שביצע מומחה התביעה, ומצא כי בית המשפט המחוזי פעל כראוי בכך שהתיר את הניסוי וסירב לעכב את ההליכים כדי לאפשר להגנה להביא ראיות מפריכות. לבסוף, השופט לא מצא עילה להתערב בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי, אשר הביא בחשבון נסיבות מחמירות ומקלות יותרות. לפיכך נדחה הערעור, הן ביחס להרשעה והן ביחס לגזר הדין. השופט ח' מלצר והשופט י' עמית הסכימו עם פסק הדין.