דנ"פ 3261/03

תקציר

בית המשפט העליון דחה עתירה לדיון חוזר בתיק (מחמוד סרחאן נ' מדינת ישראל) שעניינו הרשעה בהריגה במסגרת הסדר טיעון. הערעור המקורי ביקש לקצר את עונשו על בסיס הסכם "סולחה" – כלי משפטי לשלום בין יריבים – שנעשה בין משפחות העותר למשפחות הקורבנות. בית המשפט המחוזי גזר על העותר 11 שנות מאסר, שבית המשפט העליון מצא לנכון בהתחשב בנסיבות, לרבות הסכם הסולחה. העותר ביקש לקיים דיון נוסף, בטענה כי החלטת בית המשפט העליון סותרת את פסיקותיו הקודמות בנוגע לכוחם המקל של הסכמי סולחה. בית המשפט דחה את הבקשה והבהיר כי החלטותיו הקודמות אינן מחייבות אותו לראות בהסכמי סולחה גורמים מכריעים בגזר הדין וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. עוד הודגש כי הסכמי סולחה אינם כלי טקטי להשפעה על תוצאות משפטיות אלא אמצעי לפיוס אמיתי. בפסק הדין נקבע כי פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון אינה מצדיקה דיון חוזר, וממילא הבקשה הנוכחית אינה מספקת נימוקים משכנעים לדיון נוסף. בית המשפט הגיע למסקנה כי תפקידם של הסכמי סולחה בגזר הדין הוא תלוי הקשר ואין לראות בו ערובה לעונש מופחת. לפיכך נדחתה העתירה, תוך שהיא מאשרת את עונש המאסר של 11 שנים.