ת"א 85-12-19

תקציר

השופטת מדגישה כי דחיית תביעה על הסף צריכה להיעשות כמוצא אחרון רק אם אין אפשרות שהתובע ינצח, וגם אם כל הנטען בתביעת התובע נכון, אין לו סיכוי להצליח. התביעה מתבססת על סעיף 93 לפקודת ההסדר, המאפשר תיקון בטאבו במקרים ספציפיים. התובעים טוענים כי רישום המקרקעין לא היה תקין או הושג במרמה. עם זאת, השופט קובע כי אין בסיס משפטי לטענה לרישום לא תקין, שכן אין ראיות לרישום קודם של הזכויות הנטענות במרשם קיים. באשר לטענת המרמה, מציינת השופטת כי התובעים לא מסרו כל פרט או תשתית עובדתית לתמיכה בטענותיהם, בניגוד לנדרש בחוק. התובעים מודים כי לא ידוע להם על פעילות הונאה כלשהי ורק משערים כי ייתכן שאביהם הודיע לפקיד ההסדר על העסקה. השופט מדגיש כי הונאה דורשת הטעיה מכוונת, דבר שלא הוכח במקרה זה. בנוסף, אביהם של התובעים נכח בעת הקראת הזכויות במקרקעין, דבר המעיד על כך שהיה מודע לרישום על שם המנוח איברהים ולא נקט כל פעולה לתיקונו, במשך מספר עשרות שנים. השופט גם מטיל ספק בכך שהתובעים יכולים לקבוע כי פקיד ההסדר ידע על העסקה. מאחר שהתובעים לא הצליחו לבסס עילה לתיקון רישום המקרקעין לפי סעיף 93, התביעה נדחית. השופט מורה לתובעים לשלם הוצאות מופחתות בסך 7,000 שקל, המתחלקות שווה בשווה בין הנתבעים. פסק הדין ניתן ללא משוא פנים, ומאפשר לתובעים להגיש תביעה חדשה אם הם יכולים להציג עילת תביעה תקפה.