ת"א 701138/04

תקציר

התיק סובב סביב תביעה שהגיש מגן דוד אדום (מד"א) נגד נתבע שקיבל מהם שירותי אמבולנס בשנת 1999. הסכום הנתבע, בסך 441 ₪, הינו עבור השירות הניתן, לצד הוצאות נוספות כגון ריבית, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. ליבת המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 7א לחוק מגן דוד אדום, שנכנס לתוקפו בשנת 2003, הקובע כי תשלומים עבור שירותים הניתנים על ידי מד"א ייגבו כאגרות שייקבעו על ידי שר הבריאות ושר האוצר. עוד קובע החוק כי אגרות, ריבית וקנסות אלה ייגבו לפי פקודת המסים (גבייה). הצדדים חלוקים בשאלה האם סעיף זה חל רטרואקטיבית על שירותים שניתנו לפני יישום התיקון. בנוסף, השרים טרם קבעו את שיעור האגרה ולא התקינו תקנות לביצוע התיקון. במד"א טוענים כי היעדר הסדרת האגרות מרמז על כך שהם ממשיכים לגבות תשלומים לפי החקיקה הקודמת. מנגד, הנתבעת טוענת כי לשונו הברורה של התיקון מחייבת רטרואקטיביות וכי מד"א הייתה צריכה לגבש את שיעור החוב עד למועד כניסת התיקון לתוקף. בית המשפט מצדד בנאשם, בנימוק שכוונת המחוקק מאחורי סעיף 7א הייתה להקל על גביית החובות של מד"א באמצעות פקודת המס היעילה. תחולתה של הפקודה היא הכרחית, והיעדר תקנות ביצועיות אינו מונע את הפעלתה. כמו כן, בית המשפט מוצא כי בחירתה של מד"א להתדיין בעניין בבית המשפט מהווה ניצול לרעה של ההליך, שכן היא מגדילה את הוצאות החייבים שלא לצורך ומכבידה על בתי המשפט ומערכות ההוצאה לפועל. לפיכך, התביעה נדחית, ומד"א חויב בתשלום הוצאות המשפט של הנתבע, בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. החלטה זו מתקבלת מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט למנוע ניצול לרעה של הליכי משפט ולהשיג את הפתרון המשפטי ההולם, בהתאם לכוונת המחוקק העומדת מאחורי התיקון.