ת"א 45005-10-13

תקציר

השופט דחה את התביעה נגד שני הנתבעים, עיריית תל אביב ורשות מקרקעי ישראל. התובעים, שרכשו קרקעות במכרז, טענו כי לעירייה אין זכות לגבות מהם ריבית בתשלום מיוחד, שכן התנאים לתוספת זו לא התקיימו. עוד טענו כי רשות מקרקעי ישראל הטעתה אותם בהליך המכרזי, בכך שלא הזכירה את חיוב הריבית. השופט קבע כי התביעה נגד העירייה נדחית בזמן, שכן היא הועלתה מעבר לשבע שנות ההתיישנות. הזכות לגבות את הריבית נקבעה בשנת 2002, ולתובעים היו כל העובדות הדרושות כדי לערער על כך באותה עת. גם לגופו של עניין נפסק לטובת העירייה, שכן השופט קיבל את ראיות העירייה כי התקיימו התנאים לגביית הריבית. באשר לתביעה נגד רשות מקרקעי ישראל קבעה השופטת כי התובעים לא הוטעו, שכן היו מודעים היטב לתנאי התשלום המיוחד, לרבות האפשרות לגביית ריבית, טרם הגשת המכרז. עוד קבעה השופטת כי התובעים לא ביצעו את בדיקות הנאותות טרם השתתפותם במכרז וכי טענתם כי היה על הרשות לדעת על שיעורי הריבית אינה תקפה, שכן היא סותרת את טענותיהם נגד העירייה. זאת ועוד, התרת שינויים בחוזה בדיעבד תפגע בעקרון השוויון בין המציעים. התובעים חויבו לשאת ביחד ולחוד בהוצאותיו של כל נתבע בסך של 30,000 ₪.