תא"מ 40884-10-19

תקציר

התובע, בעל דירה, תבע את הנתבעים, שוכריו לשעבר, על כך שלא החזירו את החזקה בדירה שכורה, לא שילמו דמי שכירות וחשבונות והפרו תנאים אחרים בהסכם השכירות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשמים ברוב הסעיפים. הנתבעים אכן הסכימו לסיים את חוזה השכירות ולעזוב, אך עשו זאת בהסכמת התובעת, ובתוך חודש מיום המעבר לדירה, עקב קשיים שחוו עם הנכס. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעים, ובכלל זה כי התובע לא התייחס לתלונותיהם הסבירות על ריח רע ומקרר תקול, וכי לא החזיר את החזקה בנכס כפי שהיה צריך. עוד קבעה השופטת כי התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע המתין חודשים רבים מבלי שנקט כל פעולה להשבת החזקה בדירה, מה גם שהנתבעים הבהירו כי לא יחזרו. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובע כי הנתבעים לא שילמו את החשבונות, שכן הוסכם כי ישלמו אותם רק עם הצגת החשבונות בפועל, דבר שהתובע לא מילא. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע סך של 2,426 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. סכום זה שיקף דמי שכירות של חצי חודש, חשבונות לחודש וחצי ותו לא, שכן מרבית טענות התובע לא הוכחו.