פ"ה 12290-12-16

תקציר

הפרשה נסובה סביב הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת החשמל בע"מ (החברה) לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ההסתדרות) בדבר יחסי עבודה קיבוציים. התובעים, עובדי החברה, ערערו על חוקיותן של הוראות מסוימות בהסכם. באופן ספציפי, הם טענו כי המנגנון להשבת סטיות שכר היה פגום, שכן הוא הביא לאפליה בין עובדים ולסבסוד סטיות שכר של חלק מהעובדים על חשבון אחרים. בנוסף, הם טענו כי ההפרשה המעניקה לעובדים תוספת שכר של 7.25% אינה ראויה, וטענו כי הם זכאים לתוספת שכר גבוהה יותר של 7.75% כפי שנקבע בהסכם מסגרת נפרד. עוד טענו התובעים כי ההסתדרות הציגה מצג שווא לעובדים במהלך המשא ומתן, מה שהוביל להסכם ששירת את האינטרסים של מעטים מיוחסים. הנתבעות, לרבות החברה, ההסתדרות ומדינת ישראל, טענו כי אין להתערב בהוראות והדגישו את האוטונומיה של יחסי העבודה הקיבוציים ואת אופיים המורכב והתלוי הדדית של הסכמים קיבוציים. בית המשפט דחה את התביעה, ולא מצא עילה להתערב בהוראות הנדונות. בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו כל אי חוקיות או הצדקה להתערבות בית המשפט בהסכם. בנוגע להעלאת השכר, בית הדין קבע כי לעובדים אין זכות קנויה להעלאה ספציפית וכי נהוג היה שחברות ממשלתיות ינהלו משא ומתן על תוספות שכר באופן שונה מהסכם המסגרת. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי מנגנון ההשבה היה פגום, וקיבל את עמדת הנתבעים כי תקרות ההחזר משרתות תכלית לגיטימית ומאזנות בין האינטרסים של קבוצות עובדים שונות. בית הדין גם לא מצא כל הצדקה לטענת התובעים בדבר מצג שווא מצד ההסתדרות, וקבע כי במשא ומתן היו מעורבים הנהגת ההסתדרות, צוות המו"מ והוועד הלאומי. בית הדין הדגיש את מורכבותם של הסכמים קיבוציים ואת הצורך להימנע מלהתערב בהוראותיהם, במיוחד כאשר ההסכם מהווה חבילה של נושאים הקשורים זה בזה. היא קבעה כי גם אם חלק מההוראות בעייתיות, ביטולן יסכן את ההסכם כולו ואת ההסכמות התלויות זו בזו. לבסוף, בית המשפט הורה לתובעים לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך כולל של 25,000 ₪, ביחד ולחוד, בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין. לצדדים ניתנו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.