עפ"ת 30156-12-13

תקציר

המדינה ערערה על גזר הדין שנגזר על המשיב בגין נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח. כתב האישום המקורי ייחס לו גם נהיגה בקלות ראש, אך זו בוטלה במסגרת הסדר טיעון, במסגרתו הודה המשיב ביתר העובדות. למשיב עבר קודם ארוך, לרבות הרשעה קודמת בגין נהיגה בזמן פסילה. בית המשפט לתעבורה הטיל עונש המאריך את המאסר המותנה מתיק קודם, עבודות שירות, פסילה בפועל ועוד מספר פסילות. המדינה טענה כי העונש היה צריך לכלול מאסר בפועל, מקל מדי ולא הסביר כראוי את החריגה מהמקובל. בא כוח המשיב טען כי בית המשפט שקל נכונה את נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, וכי העונש הולם. עם זאת, שופט הערעור הסכים עם המדינה כי חומרת העבירות, סכנת הישנות והצורך בהרתעה לא באו לידי ביטוי הולם בגזר הדין. השופט ציין את הכלל לפיו יש לרצות עונשי מאסר מותנה ברצף, וכי קשייו הכלכליים של המשיב אינם מצדיקים את הארכת המאסר על תנאי. במקום זאת, בית המשפט הטיל עונש של 10 חודשי מאסר, שירוצו במקביל למאסר המותנה הקודם, ובסך הכל 14 חודשי מאסר. תקופות הפסילה בפועל הורו לרוץ במצטבר, וכתוצאה מכך הוטל איסור נהיגה של 30 חודשים. יתר רכיבי העונש המקורי נשמרו, וצו עבודות השירות בוטל.