עת"מ 57140-07-20

תקציר

העותרים, שבבעלותם חלקות קרקע שונות המיועדות לבנייה למגורים לפי תמ"א 36, ערערו על החלטות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. המחלוקת נסובה סביב ביטולה של תכנית 36 והשפעתה על ייעוד מקרקעי העותרים. המשיבים טוענים כי תכנית 36 בוטלה בנפרד ובאופן עצמאי, ואילו העותרים טוענים כי היא בוטלה באופן חלקי בלבד, והותירה את יתר השטחים בתוקף. בית המשפט בחן את פרשנותם של מסמכים משפטיים רלוונטיים, לרבות פרסום תכנית 566, שהביאה לביטול חלק מתכנית 36, ותשריט התכנית. נמצא כי לשון המסמכים מצביעה בבירור על ביטולה הנפרד והעצמאי של תמ"א 36, ללא כל קשר לתמ"א 566. יתר על כן, ניתוח תכניה של תכנית 566 לא העלה כל ביטול חלקי של תמ"א 36, ושרטוט התכנית התייחס אך ורק לתכנית 566. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של ועדת המשנה ודחה את העתירה, תוך שהוא פוסק למשיבים שכר טרחת עורך דין משותף בסך 10,000 ₪. פסק הדין הדגיש את שיקול הדעת המקצועי של מוסדות התכנון ואת סופיות לשונן החד-משמעית של התכניות.