ת"א 1495/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה של תובע שנפל בעת שהיה בדרכו לאוטובוס וסבל מחבלות. הדיון נסוב סביב השאלה האם האירוע נחשב ל"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק תאונות דרכים. החוק מגדיר תאונת דרכים כאירוע שבו נגרם לאדם נזק גוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה, כאשר "שימוש" כולל נהיגה, כניסה או יציאה מרכב. השופטת מכירה בכך שכוונת התובע הייתה לעלות לאוטובוס, ובכך לבסס את מטרת התחבורה. עם זאת, המוקד עובר לשאלה האם ניתן לראות בפעילות התובע שהובילה לנפילה כחלק מפעולת "כניסת אוטובוס". השופט בוחן פסיקות קודמות במקרים דומים בהם לא היה מגע פיזי בין הנפגע לרכב, ומדגיש כי הגורם הקריטי הוא הקשר האינהרנטי בין הפגיעה לבין השימוש ברכב. במקרה הנוכחי, השופט מגיע למסקנה כי נפילתו של התובע יוחסה אך ורק למצב המדרכה ולמכשול בדרכו, ולא נגרמה כתוצאה ממומנטום הכניסה לאוטובוס. המכשול נחשב כגורם חיצוני מתערב. כתוצאה מכך, האירוע אינו נחשב ל"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק תאונות דרכים. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים הקשורים לאוטובוס ולהפעלתו נדחית. תחת זאת, רואים את נזקי התובע כנובעים מהליכה על הכביש, הטומנת בחובה סיכונים אינהרנטיים שאינם קשורים למטרת התחבורה. כל אחד מהנתבעים נדרש לשלם סכום מוגדר בהוצאות. השופטת מתייחסת גם לאפשרות של קביעת נכות רפואית ומשאירה מקום לתובע לתת חוות דעת רפואית או להגיע להסכמה עם הנתבעים בעניין. הצדדים מונחים לשקול הגשת תחשיבי נזק על בסיס הנכות הרפואית המוסכמת, תוך השארת האפשרות לכל צד לתבוע נכות תפקודית כראות עיניו. הודעה משותפת נדרשת להיות מוגשת עד למועד נקוב, שלאחריו יוציא השופט הוראות נוספות לגבי המשך ההתדיינות.