ת"א 12683-01-14

תקציר

התובעת, המשכירה, תבעה את הנתבע, החוכר, בגין הפרות יסודיות של הסכם שכירות ל-27 שנים. מטרת חוזה החכירה הייתה לאפשר לנתבעת להקים מבנה על מקרקעי התובעת על פי התכנית שאושרה על ידי עיריית רמלה. התובע טען כי הנתבע לא נקט בפעולות בנייה כלשהן והפר באופן יסודי את חוזה השכירות. הנתבעת טענה כי לא יכלה לבצע את הפעולות התכנוניות הנדרשות עד שנת 2011 בשל מכשולים מסוימים, ואי רישום הערת אזהרה על שם הנתבע היה הסיבה לעיכוב. עם זאת, השופט מצא כי הנתבעת לא הביאה די ראיות כדי לתמוך בטענותיה וכי לתובעת לא הייתה חובה כזו מלכתחילה. עוד קבע השופט כי הנתבעת לא הגישה תכניות בנייה מתאימות ולא החלה בעבודות בנייה, דבר המהווה הפרה יסודית של חוזה השכירות. בנוסף, קבע השופט כי הנתבעת הפרה את חוזה החכירה בכך שלא שיפצה את חלקת הקבר, שילמה היטלי פיתוח ושילמה את דמי החכירה השנתיים. התובעת הודיעה שוב ושוב לנתבעת על ביטול השכירות אך לא קיבלה מענה. מכאן הגיע השופט למסקנה כי ביטול חוזה השכירות היה כדין. באשר לטענת התובעת לאי תשלום דמי חכירה מהוונים על ידי הנתבעת, פסק השופט לטובת הנתבע בשל קיומו של ייפוי כוח בלתי חוזר חתום על ידי התובעת, אשר קבע כי הנתבע שילם את מלוא התמורה. יתר על כן, השופטת ציינה כי דרישת התובעת לתשלום אגרות אלה התעוררה לראשונה שלוש שנים לאחר ביטול השכירות, דבר שפגע באמינותה של טענה זו. מבחינת הסעדים, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סך של 308,939 ₪ כפיצוי על הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובת הבנייה על הקרקע. כמו כן נדרשה הנתבעת לשלם את יתרת דמי החכירה השנתיים משנת 2013 ועד תום תקופת החכירה, הצמודים למדד יוקר המחיה. כמו כן, הנתבע היה אחראי להוצאות המשפט של התובע בסך של 40,000 ₪ כולל מע"מ. השופט הכריז על סיום חוזה השכירות כדין והורה על מחיקת הערת האזהרה הרשומה על שם הנתבעת. התשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין; אחרת, הם יצברו הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.