ע"פ 6453/12

תקציר

הכרעת הדין האמורה היא ביחס למקרה של תקיפה אלימה בסכין, שביצע המערער נגד המתלונן. המערער תקף את המתלונן, שהיה נהג מונית, לאחר שביקש טרמפ, ואליו הצטרף אחיו של המערער. התקיפה הייתה אלימה והותירה את המתלונן חבול, מדמם ונזקק לניתוח בשתי רגליו. יומיים לאחר התקיפה הראשונית, ביצע המערער גם שיחות טלפון מאיימות לבתו והזהיר אותה שלא להעיד נגדו. המערער הואשם והורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וכן באיומים, ואילו אחיו הורשע בעבירות פחותות. המערער ערער על ההחלטה וטען כי יש להחיל את עקרון אחידות הענישה, בהתחשב בכך שהעבירות היו משותפות במהותן, ואחיו קיבל עונש קל יותר. עוד טען כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו המספקת להסכם סולחה שנערך בין הצדדים, לנסיבותיו האישיות ולעובדה שאין לו עבר פלילי קודם. עם זאת, המשיב הדגיש את ההבדלים בחלקם של שני האחים בפיגוע, וציין כי המערער הוא זה שהשתמש בנשק, ואחיו הצטרף לתקיפה רק מאוחר יותר. בנוסף, הדגיש המשיב את חומרת פשעיו של המערער, שכללו איומים, וציין כי הכעס בין הצדדים מלמד כי הסכם סולחה אינו אמיתי. ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד, שכן היא שוקלת כראוי את מכלול הגורמים הרלוונטיים. בית המשפט הדגיש את הצורך במיגור האלימות על בסיס "כבוד המשפחה" ואת חומרתה הקיצונית של תקיפת הסכין של המערער. בית המשפט ציין גם את הסכנות החברתיות בשימוש בנשק קר ואת הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה. גם נסיבותיו האישיות של המערער נמצאו כמי שזכו להתייחסות מספקת. לפיכך, נדחתה העתירה להקלה בעונש, בשל חלקו המרכזי של המערער בתקיפה האלימה, בשימוש בנשק ובאישום האיום הנוסף, ופסק הדין המחיש את מחויבותו של בית המשפט להרתיע מפני מעשי אלימות מסוג זה ולהעביר מסר חד משמעי בדבר חומרת העבירות בהן רואים בתי המשפט עבירות מסוג זה.