ב"ל 38389-03-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תובעת העובדת כמנהלת חשבונות בתעשייה האווירית מזה 41 שנה והשאלה האם יש להכיר בפגיעתה, שאירעה כתוצאה מעבודתה, כמחלת מקצוע או פגיעה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. התובעת טענה כי עבודתה כללה הקלדה ממושכת ושימוש בעכבר, מה שהוביל ללחץ רב על פרקי ידיה ואצבעותיה. מנגד, הנתבעת טענה כי עבודתה של התובעת לא הצטמצמה להקלדה וכי עיקר עבודתה נעשתה על גבי עותקים קשיחים, ולכן היא לא עמדה בדרישות לפגיעה בעבודה. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נמצא כי עבודתה של התובעת לא כללה תנועות חוזרות ונשנות על פני פרקי זמן רצופים ומשמעותיים, כנדרש בתיאוריית המיקרוטראומה. זאת ועוד, התובעת לא הביאה ראיות לכך שעבודתה כללה תנועות אצבעות מונוטוניות או לחץ עצבי ממושך, כנדרש לצורך סיווג מחלת מקצוע לפי סעיפים 26 ו-13, בהתאמה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי התובעת לא ביססה תשתית עובדתית לא למיקרוטראומה ולא למחלת מקצוע. מכיוון שמדובר בתיק ביטוח לאומי, לא נפסקו הוצאות, ולשני הצדדים ניתנו 30 יום לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.