ע"א 254/75

תקציר

עניינם של הערעורים בגובה הפיצויים המגיעים למערערים בגין הפקעת 31,953 דונם מאדמותיהם על ידי המדינה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. הקרקע המדוברת, הממוקמת בסמוך לרמות בירושלים, הופקעה לצרכי ציבור וההודעה על כך פורסמה ברשומות בשנת 1970. בעוד שהמערערת דרשה 35 לירות למ"ר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע את הפיצוי על 15 לירות למ"ר. הן המערערת והן המדינה ערערו על החלטה זו, כאשר הראשונה ביקשה להגדיל את הסכום ל-25 לירות למ"ר והשנייה הציעה 1.5 לירות. השופט עציוני מבית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת כראוי ומעוגנת בראיות, ובכך אישר את ההחלטה לקבוע את הפיצוי על 15 לירות למ"ר. סכום זה הושג על בסיס משא ומתן על הקרקע שהתרחש בסמוך למועד ההפקעה. השופט פסק גם על שיעורי הריבית החלים על הפיצויים, ופסק למערערת ריביות גבוהות יותר מאלה שהוצעו בתחילה על ידי המדינה, וקבע כי ניתן לפצות על אי יידוע המדינה למערער על ההפקעה באמצעות הצמדת הפיצוי למדד המחירים לצרכן. לבסוף, הגדילה השופטת את סכום שכר טרחת עורך הדין שנפסק למערער. להחלטתו של השופט עציוני הצטרפו השופטים מני וכהן.