ב"ל 56898-02-20

תקציר

התובע ביקש מבית המשפט להכיר בסרטן הריאה שהביא למותו של המנוח כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. התיק בבית המשפט נועד לקבוע האם הסרטן נגרם כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה במקום עבודתו של המנוח. הטענה המרכזית הייתה החשיפה לכאורה לחומרים מזיקים במקומות עבודתו של המנוח. לאחר בחינת חומר הראיות, החליט השופט לדחות את טענת התובע. פסק הדין התבסס על סקר היגייני שלא מצא חשיפה משמעותית לחומרים מזיקים במקום עבודתו של המנוח. למרות שהמנוח שהה זמן מה בצד ה"חם" של המפעל, השופט קיבל את הטענה כי משך החשיפה אינו מספיק כדי לתרום למחלת הריאות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי חוות הדעת הרפואית שהציג התובע, אשר הצביעה על קשר בין החשיפה לסיליקה לבין מחלתו של המנוח, התבססה על הערכה מוגזמת של משך החשיפה. משכך, קבע השופט כי מחלת הריאות ממנה סבל המנוח אינה מהווה "פגיעה בעבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי. ההחלטה דחתה את התביעה, אך לא פסקה הוצאות למי מהצדדים, ואפשרה להגיש ערעור בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.