בד"מ 4/02

תקציר

בית המשפט מקבל את טענת הנתבע כי אין הוא חייב להשיב להאשמות בדבר אי הבטחת תשלום היטל ההשבחה שהוטל על הנכס שהיה מעורב בהעברתו. השופט זיכה אותו מכל אשמה. ההחלטה מתבססת על כך שההיטל הוטל שנתיים לאחר ההעברה, ולכן המוכרים היו אחראים לתשלומו. טענת המתלונן כי הנתבע היה צריך לבדוק האם המוכרים שילמו את ההיטל לפני שאישר את העברת הכספים מופרכת על ידי העובדה שלא היה היטל בעת ההעברה. זאת ועוד, עתירת המתלונן שלא לזכות את הנאשם בעילה של שיהוי של שנתיים בהעברת הזכויות במקרקעין נדחית משום שהמתלונן לא ייחס לנאשם הפרה אתית מפורשת בשל כך. עוד מציינת השופטת כי התנהלות התיק הייתה תמוהה, שכן הן המתלוננת והן הנאשם הציגו טענות לא ענייניות והתעלמו מהסוגיה העיקרית, מה שהוביל לבזבוז זמנו של בית המשפט. לפיכך, לא ייפסקו לאף אחד מהצדדים הוצאות, וזכות הערעור עומדת בתוך 30 יום. החלטה זו התקבלה פה אחד על ידי השופטים, אם כי אחד השופטים חלק על חלקו וטען כי היה צריך להרשיע את הנאשם באיחור ברישום העברת הזכויות במקרקעין, אם כי הדבר אינו נכון בשלב זה.