ת"א 4510-05-09

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית בה התובעת, שהייתה ילדה בת שבע בעת האירוע, תובעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות שריפה שכילתה את שמלתה באפריל 2007. השריפה התרחשה בתוך מקום קדוש למגזר הדרוזי, המכונה "כיפת הנביא שועייב", הממוקם בכפר ג'וליס. התובעת, שסבלה מכוויות מדרגה שנייה ושלישית, טוענת כי הנתבעים – משרד הפנים של מדינת ישראל, המועצה הדתית הדרוזית והמועצה המקומית ג'וליס – התרשלו בניהול המקום הקדוש, וכתוצאה מכך נפצעה. הנאשמים מכחישים את אחריותם לאירוע. בית המשפט מצא את המועצה הדתית הדרוזית ואת המועצה המקומית ג'וליס אחראיות לנזקי התובע, ואילו התביעה נגד מדינת ישראל נדחתה. השופט קבע כי שני הנאשמים לא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת התאונה, למרות שהיו מודעים לסיכונים הכרוכים בהשארת האתר ללא פיקוח. על המועצה הדתית, שהייתה לה סמכות על המקום הקדוש, ועל המועצה המקומית, האחראית לשלום הציבור בתחום שיפוטה, היה על הרשות להבחין בניהול הרשלני של האתר ולנקוט באמצעים להסרת הסכנות הנשקפות ממנו לציבור. השופט ייחס למועצה הדתית רמת אחריות גבוהה יותר מאשר למועצה המקומית, והעמיד את חלקה של הראשונה על 75% ואת חלקה של האחרונה על 25%. השופטת גם קיבלה חלקית הודעות צד ג' שהגישו הנתבעים נגד הוריה של התובעת, וחייבה אותם לשפות את הנתבעים בשיעור של 10% בגין אי השגחתם כראוי על בתם. סך הנזקים שנפסקו לתובע הסתכמו בסך של 3,194,340 ₪, כולל פיצויים בגין אובדן השתכרות עתידית, הוצאות רפואיות, כאב וסבל וראשי נזק נוספים. בוצעו ניכויים בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע. הנתבעים חויבו לשלם את יתרת הסכום ביחד ולחוד, ואילו ההורים חויבו לפצות אותם באופן חלקי. פסק הדין התווה גם את חלוקת ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין.