בג"צ 5304/02

תקציר

התיק התמקד בחוקתיותה של הפחתה של ארבעה אחוזים בקצבאות הנכות לנפגעי תאונות עבודה, כפי שנקבע בחוק תכנית שעת חירום כלכלית משנת 2002. בעתירה נטען כי הפחתה זו פוגעת בזכויות החוקתיות לשוויון ולקניין, שכן היא מבחינה באופן בלתי הוגן בין קבוצות שונות של נכים, כגון חיילי צה"ל ונפגעי רדיפות הנאצים, הפטורים מהפחתה. המשיבים טענו כי ההבחנות מוצדקות, תוך ציון חובתה המוסרית של המדינה כלפי קבוצות מסוימות וההבחנה בין קצבת הנכות הכללית מוטת הקיום לבין הקצבה הגבוהה יותר, הקשורה לתאונות עבודה. לאחר ביטול ההפחתה בחוק ההסדרים בשנת 2003, ביקש העותר סעד בגין ששת החודשים שבהם היה ההפחתה בתוקף. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההבחנה שעושה החוק אינה מפלה משום שהיא מבוססת על הבדלים רלוונטיים, לרבות חובותיה המוסריות של המדינה ואופי הפנסיות השונות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא פגיעה מהותית בזכות החוקתית לקניין, וציין את משכה המוגבל של ההפחתה ואת השפעתה הכספית המינימלית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה, ואישר כי הבחנות שנעשו בחקיקה תקפות ומוצדקות מבחינה חוקתית, בהתחשב בהקשר המוסרי והכלכלי.