ע"א 8425/02

תקציר

המערער, שנשכר כקבלן לביצוע עבודות גבס באתר בנייה, תבע מספר משיבים – מעסיקו, מבטחם, היזם, מנהל העבודה, קבלן נוסף ושני מבטחים – בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו, ולא מצא כל ראיה לכך שהמשיבים גרמו לתאונה. המערער ערער על החלטה זו, ובית המשפט העליון פסק לטובתו, וקבע כי הראיות מצביעות על כך שהמשיבים אשמים בתאונה. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי מעקה הפיגומים, שהיה בשליטת המשיבים, ככל הנראה פינה את מקומו, וגרם לנפילתו של המערער. השופטים חלקו על נימוקיו של בית המשפט המחוזי כי המערער שלט בפיגום וכי היה עליו להוכיח את רשלנות המשיבים. תחת זאת, הם החילו את העיקרון לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו", כלומר תיאור התאונה על ידי המערער אינו פוסל את טענתו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא סיבה להאמין שהמערער פירק את המעקה בעצמו. השופטים דחו גם את ניסיונם של המשיבים לדון מחדש בשאלת אשמתו של המערער והסכימו להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע מי מהמשיבים אחראי לפיצוי המערער. הערעור התקבל, והתיק הועבר לדיון נוסף. המשיבים חויבו לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪.