ת"א 11789/05

תקציר

הנתבע הוכר כדייר מוגן בדירת 3 חדרים, ועליו לפנות את התוספת לדירה בקומה השנייה ואת התוספות מחוץ לדירה. עוד מורה פסק הדין כי הנתבע יוציא כל אדם וחפצים מאזורים אלה וימסור את החזקה לתובע. צו זה מושהה למשך 90 יום על מנת לאפשר לנתבע זמן למצוא מקום חלופי ועל מנת שהצדדים יוכלו להגיע להסכמה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לתשלומי דמי שכירות עבור התקופה שמהגשת התביעה ועד לפינוי, ובגין התוספת בקומה השנייה, מבנייתה ועד לפינויה. הנתבע נדרש לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 4,000 ₪, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין. פסק הדין מתבסס על מספר קביעות מרכזיות: ראשית, כי התובעת לא הכירה בקומה השנייה כחלק מהמושכר, וכי התוספות מחוץ לדירה נבנו ללא ידיעתה או הסכמתה של התובעת. שנית, מעמד הדייר המוגן של הנתבעת מוגבל לדירת 3 חדרים. שלישית, התובע אינו אשם בשיהוי, שכן היא לא זנחה את תביעתה והנתבע לא שינה את מצבו לרעתו. רביעית, לנתבע זכות להשתמש בתוספות מחוץ לדירה מכוח חזקת רישיון מכללא, אותה יכול התובע לבטל, וכך עשה. לבסוף, התובעת זכאית לדמי שכירות בגין התוספות, ויכולה לפנות את הנתבע מהדירה בגין שימוש בתוספות בחוץ ללא רשות, שכן לא היה חוזה המאפשר זאת.