ת"א 41436-01-17

תקציר

השופט דחה שתי בקשות: מינוי הנאמן ככונס נכסים לנכסי הנתבעים והקפאת הליכי התביעה. הבקשה הראשונה נדחתה משום שלמרות שהיה חשש לקנוניה ולצורך להעביר את ניהול החברות הנתבעות לגורם אובייקטיבי, מינוי הנאמן ככונס נכסים היה בעייתי מבחינה משפטית ולא מעשי בפתרון הסוגיה. היא לא התיישבה עם הסעד המבוקש בתביעה העיקרית - לברר את זהותם האמיתית של בעלי המניות בחברות. עוד ציינה השופטת כי הנאמן כבר צורף כצד בהליך לאכיפת השעבודים ויכול להתנגד להם. באשר לבקשה השנייה, הדגישה השופטת כי עיכוב ההליכים אינו מעשי. מדובר בתמונת ראי לדחיית הבקשה הראשונה, שכן הטיעונים שהציגו הנתבעים עצמם לא הראו קשר ישיר בין מימוש הנכסים לבין שאלת זהות בעלי המניות. בנוסף, ציינה השופטת כי טענת הנתבעים כי חובות החברות עולים על נכסיהן היא תיאורטית, שכן עדיין קיימים פרטים נסתרים על מצבן הפיננסי של החברות. לפיכך, לא הייתה הצדקה לעכב את הליכי התביעה.