תלה"מ 48642-09-20

תקציר

השופט במקרה זה התייחס בעיקר לשלושה גורמים מרכזיים בהכרעת הדין: צרכים, הכנסת הורים וזמן שהייה עם כל הורה. השופט קיבל את טענת האב כי בילה כ-44% מהזמן עם ילדיו, כולל לילות במהלך השבוע, והשתמש בכך כדי לחשב את גובה המזונות המתאים. השופטת שקלה בכובד ראש את צרכי הקטינים, בחנה בפירוט את תביעות האם להוצאות שונות ומצאה רבות מהן בלתי סבירות או חסרות ביסוס. השופט הגיע למסקנה כי חישובי האם לגבי צרכיהם החודשיים של הילדים, גם אם יתקבלו, יסתכמו ב-5,500 שקל בלבד, לאחר ניכוי זמני השהות של הילדים עם אביהם. עוד קבע השופט כי עדותה של האם בנוגע להכנסותיו של האב אינה אמינה, במיוחד בכל הנוגע להכנסותיו לכאורה מעסקים בחו"ל. מנגד, השופטת קיבלה את הצהרת האב כי שכרו עומד על 33 אלף שקל לחודש, בתוספת בונוס של 25%, וקבעה כי אין לו מקורות הכנסה משמעותיים אחרים. באמצעות נתונים אלה חישב השופט כי הכנסתו של האב כמעט כפולה מזו של האם, המייצגת יחס של 31% לאם ו-69% לאב. לאחר מכן קבעה השופטת את תשלומי המזונות, תוך התחשבות בזמן שהילדים מבלים עם כל הורה ובהפרש בהכנסות ההורים. כתוצאה מכך חויב האב לשלם לאם 5,000 ש"ח לחודש עבור חלקה ומזונות, ו-2,300 ש"ח לחודש עבור המזונות השוטפים של כל ילד – סה"כ 10,756 ש"ח לחודש. השופטת פירטה גם את תנאי התשלומים הללו, לרבות הצמדה למדד המחירים לצרכן, וחלוקת הוצאות נוספות מסוימות, כגון הוצאות רפואיות וחוגים. יש לציין כי השופט קבע כי יש לשלם את קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי לאם. פסק הדין נכנס לתוקף באופן מיידי, ושני הצדדים הורשו לפרסם את פסק הדין ללא שימוש בפרטים מזהים. לבסוף חויב כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות.