ת"א 23815-11-24

תקציר

השופט דחה את בקשת התובעים לצו מניעה זמני נגד הנתבעים. התובעים ביקשו למנוע מהנתבעים לבנות חומה שתחסום את גישתם לחניותיהם, בטענה כי השיגו הקלה באמצעות מעבר במשך למעלה מ-30 שנה. עם זאת, השופט מצא מספר בעיות בעניינם של התובעים. ראשית, חל שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה, כאשר התובעים מודעים לחסימה הפוטנציאלית לגישה שלהם לחניה מאז שנת 2020 או 2021, אך הגישו בקשה לסעד רק שלוש שנים לאחר מכן. שיהוי זה, שנחשב קיצוני, הצדיק את דחיית הבקשה על הסף. שנית, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתביעתם, ללא תצהירים של כל המבקשים וחוסר בהירות במועדי רכישת נכסיהם. התצהיר שהוגש התייחס להליך שפרטיו לא נחשפו, ובהתנגדות התובעים לבקשת הנתבעים להיתר בנייה הוזכר הסכם בדבר השימוש במעבר, הסותר את טענתם לשימוש ארוך טווח ללא הסכמת הבעלים. בנוסף, התובעים לא הוכיחו כי בחנו אפשרויות גישה חלופיות או כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהתחשב בסוגיות אלה, הגיע השופט למסקנה כי סיכויי הצלחת תביעת התובעים אינם גבוהים. מאחר שהנתבעים היו בשלבים אחרונים של הליכי תכנון ונגרמו להם הוצאות משמעותיות, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעים.