רע"א 1619/93

תקציר

בפסק הדין בעניין נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, התייחס בית המשפט העליון לסוגיות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וחוק הביטוח הלאומי הנוגעות לקביעת נכות רפואית. המשיב תבע פיצויים באמצעות חוק הפיצויים מבלי לפנות תחילה למוסד לביטוח לאומי. למרות ההתנגדויות, מינה בית המשפט מומחים רפואיים לבקשת המשיב. לאחר מכן, הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא מצאה נכות, בניגוד לחוות דעת המומחים. בית המשפט בחן האם הגשת חוות דעת מומחה סימנה את תחילתה של הצגת הראיות, דבר המשפיע על אופיין המחייב של קביעות הנכות לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. בית המשפט העליון הבהיר את היעדר החובה על נפגעים לבקש תחילה קביעת נכות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ואפשר למומחים שמונו על ידי בית המשפט לקבוע נכות לפי חוק הפיצויים. עמדה זו מונעת כל עיכוב בפיצוי נפגעים שאחרת היו יכולים להמתין להכרעה ממושכת בתביעות תאונות עבודה. בית המשפט הדגיש כי הגשת חוות דעת מומחה מהווה את תחילתם של דיוני ראיות, ובכך מונעת קביעות מאוחרות יותר מלגבור על הליכים משפטיים שנפתחו לפי סעיף 6ב. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא קובע כי נפגע זכאי לפיצוי ללא צורך בקביעה מוקדמת של נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, ובכך מבטיח הליך משפטי מזורז לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.