פש"ר 37940-08-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חישוב שווי זכויותיו של החייב בדירת מגורים, שבבעלותם של החייב ואשתו, והיא מאוכלסת כיום על ידם. על בית המשפט להחליט האם יש להפחית תחילה את שווי הנכס כפי שהוא תפוס או את יתרת המשכנתא, כדי לקבוע את שווי הזכויות לפדיון. המנהל המיוחד טען כי יש לחשב את שווי הזכויות על בסיס היתרה שתגיע לקופה אם הנושה המובטח יממש את הנכס כפנוי, ואילו החייב הציע שיטה אחרת. בית המשפט לא מקבל אף אחת מהטענות. במקום זאת, הוא קובע כי שיטת החישוב המתאימה היא להפחית את יתרת המשכנתא משווי השוק, ולאחר מכן להפחית את שווי הנכס הכבוש, אשר צריך להיות סביב 40% מהשווי המשוער. עוד מציין בית המשפט כי סירובו של הנושה המובטח לממש את הבטוחה בשל פיגור בודד בתשלום המשכנתא, אינו מתנהל בחוסר תום לב, ולכן לא ניתן לחייב את הנושה לממש את הנכס. עמדת הבנק נתמכת גם בכך שמימוש הדירה יהיה במסגרת ההליך הנוכחי, כלומר ויתור על דיירות מוגנת חל רק על הנושה. בית המשפט קובע את שווי זכויות החייב בדירה על 113,200 ₪ ונותן לחייב עד ינואר 2020 להסכים לתוכנית פירעון בסכום זה. במידה והחייב אינו מסכים, תתבצע הערכת שווי עדכנית לקביעת שוויה הנוכחי של הדירה. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, ובית המשפט קובע תזכורת ליום 5.1.2020 למנהל המיוחד להודיע על תגובת החייב.