ב"ל 44706-05-20

תקציר

הדיון וההחלטה נסובים סביב טענה לתאונת עבודה שהתרחשה לכאורה ביום 10.10.2017. התובע טען כי הם נפגעו בגבם עקב תקרית עבודה, ולכן יש לפצות אותם על ידי הנתבעת. עם זאת, השופט ונציגי הציבור הגיעו למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהתאונה הנטענת בעבודה גרמה לפגיעה בגב. הם ביססו את פסק דינם על מספר גורמים. ראשית, תיאורו של התובע את תאונת העבודה והשפעתה על פגיעת הגב השתנה עם הזמן. הדיווחים הראשוניים לאחר האירוע הזכירו פגיעה בחזה בלבד, ללא התייחסות לפגיעה כלשהי בגב או לרצף האירועים לכאורה המתואר בתביעה. יתר על כן, לתובע היו מספר הזדמנויות לספק תיאור מפורט של התאונה, אך בתיעוד באופן עקבי לא היה כל אזכור של פגיעה בגב או הפרטים הספציפיים שנמסרו במהלך המשפט. התובע גם נמנע מלזמן עדים שהיו יכולים לתמוך בגרסתם לאירועים, דבר המחליש את טענתם. בנוסף, הראיות שהוצגו לא ביססו קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין נזקי גבו, כנדרש בחוק. בסך הכל, ההשפעה המצטברת של גורמים אלה הובילה את השופטת למסקנה כי גרסתו של התובע אינה אמינה וכי הפגיעה בגב לא נגרמה כתוצאה מתאונת עבודה ביום 10.10.2017. פסק הדין, מיום 11.7.2021, יישלח לשני הצדדים, להם הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלתה.