ת"א 16053-04-15

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות בעד ונגד מתן צו מניעה במקרה זה, תוך התחשבות בשני השיקולים העיקריים לכך. אלה הם סיכויי הצלחת התביעה העיקרית, הכרוכה במקרה זה בסיכויי המבקש לאכוף את הסכם הפשרה, ומאזן הנוחות, המשקלל את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן צו המניעה כנגד הנזק למשיב אם אכן יהיה. באשר לזכותו הנטענת של המבקש לתבוע, הסוגיה המרכזית היא התחייבותו של המשיב על פי הסכם הפשרה להעמיד הלוואה למבקש. בית המשפט מוצא כי המשיב כשל בבירור במילוי חובה זו, והדבר מנע מהמבקש לעמוד במועד האחרון לתשלום למשיב. עוד מציין בית המשפט כי המבקשת שילמה תשלומים משמעותיים למשיבה מבלי לקבל את התמורה שנקבעה בהסכם הפשרה. יתר על כן, ניסיונו של המשיב להמחות את התחייבויותיו על פי הסכם הפשרה לצד שלישי ללא הסכמת המבקש, אינו צפוי להצליח, שכן הדבר עשוי להיחשב כהמחאת אחריות, המחייבת את הסכמת הנושה לפי חוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969. בית המשפט דוחה גם את טענת המשיב כי המבקשת הפרה את החוזה בכך ששכרה חלק מהמקרקעין, שכן טענה זו אינה נתמכת בראיות, וממילא סוגיה זו תידון בבוררות בתובענה העיקרית. בהתייחסו למאזן הנוחות, נוטה בית המשפט לזכותו של המבקש. בית המשפט מדגיש כי ההזמנה למכרז על הקרקע פתוחה לכל גורם מסחרי ואינה מציינת את החובות והזכויות המפורטות בהסכם הפשרה. בית המשפט מטיל ספק בהיגיון המסחרי של רכישת הקרקע מבלי להתייחס לסוגיית ההלוואה ומציע כי מצבו של המבקש עלול להחמיר אם הקרקע תימכר לצד שלישי, דבר היוצר סיכוני התדיינות חדשים. גם מעמדו של המבקש כמלכ"ר שמטרותיו הספציפיות עולות בקנה אחד עם האינטרס הציבורי נוטה לטובתו. מנגד, המשיב לא הוכיח כל פגיעה משמעותית שתיגרם מאיחור במכירת הקרקע. לסיכום, בית המשפט נותן צו מניעה המונע מהמשיב לפנות את המקרקעין הנדונים עד לקבלת החלטה סופית בתביעה. כן נדרש המשיב לשאת בהוצאות הבקשה, שנקבעו על סך 10,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.