ת"א 14044-09-12

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לסעד זמני בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, סיכויי ההצלחה של התביעה אינם גבוהים במיוחד. המבקשת מסתמכת לצורך תביעתה על מקורות שונים, לרבות חוק המקרקעין, הסכם שיתוף ותקנות קיימות, אך קשה לשכנע את בית המשפט כי מקורות אלה תומכים בטענתה. מקרה זה שונה ממקרים קודמים שצוינו על ידי המבקש, כגון אליאס, בהם שכן השתמש ברכוש משותף ללא אישור. במקרה דנן, השיגו המשיבים היתר בניה כדין והסכם השיתוף מקנה להם זכויות בגג ובמרפסת. המבקשת תתקשה להוכיח כי הבנייה פוגעת בזכויותיה, במיוחד כאשר זכויות הבנייה במרפסת מוקנות למשיבים. בנוסף, טענותיה של המבקשת בדבר פגיעה באור השמש ובתחושת המרחב שלה אינן משכנעות, מה גם שמומחי המשיבים סותרים את טענות המבקשת. יתר על כן, מאזן הנוחות אינו לטובת המבקש. ניתן להשיב את דירת המשיבים למצבה הקודם, והחששות העיקריים של צווי מניעה זמניים – קביעת עובדות בשטח ויכולתו של הקבלן לתבוע השתק – אינם קיימים כאן. אי הנוחות הנגרמת למשיבים בעיכוב הבנייה היא משמעותית, במיוחד נוכח מצבם הרפואי, בעוד שהפגיעה במבקש מוגבלת יחסית. הבקשה נגועה גם בשיהוי, שכן המבקש ידע על השינוי לפני למעלה משנה אך הגיש את הבקשה רק לאחרונה. הדבר מכביד מאוד על המבקש, במיוחד משום שהוא גרם אי נוחות למשיבים. יתר על כן, המבקש לא פעל בגילוי נאות והציג תיאור חד צדדי ודחוף של האירועים. מסמכים חשובים הושמטו, וציר הזמן האמיתי של האירועים לא נחשף. חוסר שקיפות זה מהווה סיבה מספקת לדחיית הבקשה, בנוסף לשיקולים האחרים. לפיכך, הוראת השעה בטלה, והמשיבים יכולים לבצע את הרחבת החומה עם הפקדת בטוחות להבטחת הסרת החומה אם יצוו לעשות כן בהליך העיקרי. ההחלטה ניתנת ללא עלויות, שכן שני הצדדים תקפו זה את זה ללא צורך.