בש"פ 1802/13

תקציר

המדינה ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר לשחרר את המשיב, שהואשם בניסיון רצח ובהחזקת נשק שלא כדין, בתנאים מגבילים מסוימים. בערעור נטען כי מעצר הוא האמצעי המתאים במקרה זה, בהתחשב באופי העבירות ובעברו הפלילי של המשיב. בית המשפט המחוזי מצא די ראיות לכאורה וחזקת מסוכנות סטטוטורית, אך הורה לבחון חלופת מעצר. לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. החלופה שהוטלה כללה מעצר בית מלא עם פיקוח מתמיד, פיקוח אלקטרוני וערבות גבוהה, אשר ביחד יכלו למתן במידה מספקת את הסכנה הנשקפת מהמשיב. בית המשפט הדגיש כי האחריות להחלטה מוטלת על הרשות השופטת, ולמרות ההמלצות השליליות של שירות המבחן, הנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות המרחק הגיאוגרפי בין מקום מגוריו של המשיב לזה של המתלוננת, הצדיקו את השחרור. כמו כן, ציין בית המשפט כי משטרת ישראל יכולה לערוך ביקורות על מנת לוודא עמידה בתנאי השחרור. לבסוף, אף שעבירות העבר של המשיב נלקחו בחומרה, הן לא נחשבו כמניעה לשחרורו בתנאים המחמירים שפורטו.