בר"ע 28860-05-24

תקציר

הערר נדחה מאחר שהטענות שהוצגו היו בעלות אופי רפואי, שהמערער לא העלה בפני הוועדה בזמן אמת, ולכן לא ניתן היה לערער על החלטת הוועדה בנימוקים אלה. גם הטענה השנייה בדבר חוסר הדיון הנטען של הוועדה בעיוות ברגל שמאל כתוצאה מהתאונה נדחתה מאחר שהוועדה אכן דנה בה, והגיעה למסקנה כי העיוות אינו קשור לתאונה שכן הוא התרחש בחלק אחר של הרגל. המערער לא ערער על קביעתה הרפואית של הוועדה ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטה. זאת ועוד, החלטת בית המשפט המחוזי לחייב את המערערת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין, למרות היותו מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, הייתה מוצדקת בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים, שהוסברו למערער מראש. בית המשפט הכיר בהיבט הביטוח הלאומי אך עמד מאחורי ההחלטה להטיל עלויות מופחתות. לפיכך, בקשת רשות הערעור, לרבות הטענות לגופו של עניין והטלת הוצאות, נדחתה, ולא נפסקו הוצאות נוספות.